פסק זמן

בוקר טוב, קמנו בבוקר עם חיוך ענק על הפנים לא יאומן אבל אנחנו בהודו! אחרי שדיברנו על זה כבר כמה שנים, כשענת תגיע לגיל 50 ניסע להודו, ופתאום זה כאן. הגענו בבוקר למומבאי אחרי טיסה ארוכה ומתישה, רצנו מהר להספיק לטיסת המשך לצ'נאי שלמזלינו הרב יצאה מאותו טרמינל )חששנו שנצטרך לעבור לשדה תעופה של טיסות פנים), ואז לקחנו מונית (1500 רופי) למהבליפורם . נסיעה של כשעה וחצי שבמהלכה הודו ,כמו הודו, מתקיפה אותנו במראות והקולות מכל הכיוונים. הנהג כמובן אחת לכמה שניות צופר, אם צריך או לא צריך, אלפי טוסטוסים חותכים אותנו כל רגע(לפעמים עם כל המשפחה על הטוסטוס) תלבושות הסארי הצבעוניות, פרות בכל פינה, בקיצור-הודו במיטבה. בסוף הגענו לגסט האוס שהזמנו מראש. לשמחתינו הגסט האוס נקי ונחמד אבל בכל זאת שדרגנו לחדר עם מזגן ומים חמים (1200רופי ללילה). יצאנו לרחוב, הזמנו סים מקומי שיופעל רק ביום שלישי כי מסתבר שיש חג של יומיים.. והלכנו לחוף הים לשבת במסעדה נחמדה. כמעט הלכנו על שרימפס ודגים אבל בסוף החלטנו לא לקפוץ לאקסטרים מיד והלכנו על נודלס ואורז. חזרנו דרך החוף וגילינו שוק נחמד . נחזור אליו מחר. יש כ...

אחרי כמעט שלושה ימים לבד, מתחילה להתרגל ואפילו להנות מהמצב. יום שבת:  היום עבר עלי בעיקר בנסיעות, טיסה ומה שביניהם. הגעתי למייסור בעשר וחצי בלילה ולקחתי ריקשה למלון שהזמנתי- וחשכו עיני. מטונף, מסדרון חשוך, חדר קטן וללא חלונות, מים חמים יש רק בבוקר, בקיצור-זוועה. מיד הודעתי שאני לא נשארת כאן ויצאתי עם נהג הריקשה לחפש מלון אחר. אחרי חמישה מלונות שבחלקם לא היה מקום והשאר היו העתק של המלון הראשון נשברתי והחלטתי לקחת חדר ללילה אחד ולמחרת לשפר עמדות. אחרי שנכנסתי ושילמתי גיליתי עוד כמה נפלאות: המזרון קשה במידה שגרמה לי לגעגועים עזים למזרון בטריסור, גם מצב הכתמים על הסדין , הקירות בעובי של נייר כך שכל רעש מהחדרים האחרים או מהרחוב נשמע כאילו מתוך החדר והשירותים נוזלים כך שמלווה אותי רעש תמידי של מים זורמים. לאחר מקלחת קרה הזמנתי לי מקומות בשני מלונות אחרים למחר במחיר כפול כדי לא ליפול עוד הפעם על זוועה כזאת, ניסיתי להירדם לקול הרעשים מבחוץ ומהשרותים. יום ראשון: לאחר לילה נורא, שינה לסירוגין של לא יותר משלוש שעות ועוד שלוש שעות של ניסיונות שווא להירדם שוב, בשמונה בבוקר כבר הייתי בדרכי...

אני יושבת בבית קפה לארוחת בוקר ראשונה לבד, אחרי הפרידה מענת, ומנסה להתרגל לחלק האחרון והמאתגר במסע הזה- שבוע שלם לבד! מנסה לסכם את ארבעת הימים המרגשים, מטלטלים, יפים וכייפים שעברנו בקוצ'י. ביום רביעי קמנו באיזי, אכלנו ארוחת בוקר על הגג של הגסט האוס ובילינו כמה שעות של "ריגשי" (קוראי הבלוג הנאמנים כבר יודעים שאני לא אשתף בפרטים, אני רק יכולה להרגיע- נראה לי שהחברות הזאת היא כבר עד הסוף. של החיים, לא של הטיול..). אחר הצהריים יצאנו לסיבוב על החוף, תיירותי אבל נחמד ממש. צפינו בדייגים מושכים את רשתות הדייגים הסיניות: מין מתקן ענק, קצת מזכיר את מבני הענק מסנדות במחנה קיץ של הצופים, שמחוברת לו רשת גדולה שמשקיעים במים, וכאשר מוציאים אותו נלכדים בו גם דגים בין השרצים והלכלוכים. על החוף יש דוכנים שבהם מוכרים את הדגים וכל השאר, וגם כמובן מליון מזכרות, בגדים ותכשיטים. פורט קוצ'י, האזור שבו אנחנו נמצאות הוא מעין לשון יבשה שממוקמת בין הים הפתוח ל"בק ווטר", מרוכזות בו רוב האטרקציות התיירותיות בעיר וכן מליון מלונות וגסט האוסים, מסעדות, חנויות בלי סוף ריקשות. תיי...