פסק זמן

הי, יושבת בחדר במנוחה קלה ומשלימה חוסרים.. יום שלישי: בשמונה בבוקר אני מתייצבת בפתח הגסט האוס, מחכה לאביר על האופנוע...סנטוש מגיע בשמונה וחצי, רכוב על הריקשה שלו, מנסה להסביר לי שלנסוע על אופנוע לאן שרציתי זה רחוק מדי, וכדאי לי לקחת מונית. אני קצת מתעצבנת, ממש לא בא לי לנסוע במונית, לסוע באוטובוס כבר מאוחר מדי... סנטוש מציע ליסוע באופנוע אבל לאתר יותר קרוב. אני מחליטה לזרום עם ההצעה, מה יש לי להתעצבן. נוסעים להחנות את הריקשה ולקחת את האופנוע שמתברר כווספה מקרטעת, לא בדיוק הפנטזיה על הארלי דיווידסון...עכשיו גם ברור לי למה אי אפשר להגיע רחוק. מתחילים לסוע (אין קסדות, קסדה זה רק לחלשים) אני מנסה לשבת ישר ולא להידבק לסנטוש עם כל ברקס, ויש לא מעט כאלו. מגיעים למקדש עתיק למדי. בחוץ יש עגלות ענק עליהם לוקחים את האלים לסיבוב מסביב למקדש בזמן הפסטיבל השנתי, סנטוש מספר לי שלפני שנה נדרסו כמה אנשים למוות מתחת לגלגלים הענקיים... אחרי ארוחת בוקר אנחנו יורדים לגדת הנהר- טינופת כזאת עוד לא ראיתי, זו עליית מדרגה אפילו במונחי הודו... כמויות של טינופת, בעיקר בגדים במצבי ריקב...