8.1.18 עלילותינו בעיר הגדולה, טריצ'י

וואו, איזה עיר!
טריצ'י היא עיר הודית אמיתית, לא פוגשות כמעט תיירים, רעש, בלגן, צפיפות, צבעוניות מטורפת, בקיצור-חגיגה!כל העיר היא שוק אחד גדול, אלפי דוכנים מכל הסוגים והמינים, שפע מטורף של פירות, ירקות, אוכל רחוב מכל הסוגים, בגדים צבעוניים,כלי בית, כדים ותכשיטים, אלפי טוסטוסים ברחובות, צפצופים בלתי פוסקים של רקשות ואוטובוסים-מתקפת חושים כלבבנו.
התחלנו את הבוקר במקדש רנג'ם.

שער הכניסה למקדש

בכניסה לקחנו מדריך הודי חמוד להפליא שהריץ אותנו ברחבי המקדש כדי להספיק לראות את סוף הטקס שסיים פסטיבל  של שבועיים שהתקיים במקום. המדריך היה מקסים ואפילו לא הסכים לקבל מאיתנו תוספת תשלום שרצינו לתת לו בסוף!

המדריך המדהים שלנו

משם נסענו לגדת הנהר ל"דובי גת"-המכבסה של טריצ'י. עשרות גברים ונשים שעומדים כל היום עם רגליהם בתוך המים, מכבסים ותולים.

 אחר כך נסענו לשוק ירקות ופרות ענק ויפהפה: 

אכלנו בשוק בדבה (מסעדה מקומית) על עלה בננה במקום צלחת:

 חברנו לשולחן בדבה

ארוחת הצהריים שלנו:פרוטה על עלה בננה

לסיום היום טיפסנו יחפות  למקדש חצוב בסלע (420מדרגות) וקינחנו בקפה.

כמה אבחנות לגבי הודו: לא ברור אם הבדל כל כך גדול בין הדרום לצפון, או שב-8-10 השנים שעברו מאז שכל אחת מאיתנו הייתה עם המשפחה שלה  הודו עברה סדרת חינוך בענייני ניקיון. מה שבטוח-להפתעתנו הגדולה הריחות ממש לא רעים, אמנם יש לכלוך ברחובות אבל ממש לא ברמה שאני זוכרת מדלהי או מומבאי של לפני 10 שנים. כשנכנסים לחדר במלון כמעט ולא מרגישים את "ריח הודו", לעומת זאת מכה בך ריח של הבית של סבתא אידה (או סבתא רחל במקרה של מש. פרסמן), ההודים הגיעו סוף סוף לשנות השבעים ולמדו להשתמש בנפתלין בכמות שיכולה לפתח לבן אדם נורמלי מחלת ראות. אפילו בשרותים הציבוריים בשוק-המצב ממש סביר (בדקנו!) ,יש ריח של אקונומיקה (לשמחתה של ענת שמתלהבת מהבושם האהוב עליה...) . נקי  ברמה שבארץ צריכים ללמוד ממנה! אפילו מידי פעם במסעדות יש סבון ידיים בשרותים וגם רואים ששוטפים כלים בסבון. בקיצור-הפתעה.