ראג'ה, באבו וכל השאר
אני בפיגור, איזה לחץ....
אתמול בבוקר הזמנו ריקשה עם הנהג ראג'ה לכל היום, ליסוע איתו ל- sightseeing באיזור. היום התחיל קצת מוזר, עברנו בין נקודות תצפית שונות, בכולם המוני תיירים הודים עומדים ומצטלמים וראג'ה מאיץ בנו כל הזמן :
Take foto, take foto תוך שהוא מעמיד אותנו בתנוחות צילום..ממש מלכודת תיירים טיפוסית. אבל ככל שטיפסנו בהר, הנופים והמראות חיפו על התחושה המוזרה, מה גם שראג'ה שלנו באמת השתדל וגם הצליח לצלם תמונות יפות בסופו של דבר.
תוך כדי שהוא נוסע בפיתולי הדרך הוא גם כל הזמן חיפש חיות בר להראות לנו. לצערינו הפילים היחידים שראינו היו על השלטים לאורך הדרך
משפחת לירון, זה מזכיר לכם את השלטים בניו זילנד שמזהירים לא לדרוס קיווי?
בכל זאת ראג'ה הצליח בסוף למצוא לנו משפחת קופים ואפילו סנאי ענק ומרהיב ביופיו (במיוחד בשבילך, מרבי).
בדיוק נגמרה לי הבטריה במצלמה אז ביקשתי מראג'ה שיצלם את הסנאי ויעביר לי בוואטס אפ, אז הוא שלח לי גם תמונות שלו ושל נמר ופילים כדי שאוכל להשוויץ שכאילו ראיתי...
חזרנו מהטיול לגסט האוס כדי לאסוף מבאבו, המארח שלנו כרטיסים לשתי הופעות שהוא הבטיח לארגן לנו ורצנו למופע.
המופעים התקיימו באולם מוזר במרכז הכפר,משהו כמו מבנה תעשייתי שסידרו בו במה וספסלים עם הנדסת אנוש משנות הארבעים, עם אקוסטיקה מזעזעת.
זוכרים את המופע הקטקלי שראינו במהבליפורם? אז משום מה השתכנענו לראות שוב מופע כזה מתוך תקווה שתשתפר דעתינו על ריקוד התיאטרון המוזר הזה. אז זהו שלא ממש.
המופע השני היה מופע של אמניות לחימה שונות והיה הרבה יותר מוצלח.
לאחר סיום המופעים הזמין אותנו באבו, בעל הגסט האוס להצטרף אליו לפסטיבל שמתקיים במקדש למטה בכפר. מצאנו את עצמינו בתוך תהלוכה מדהימה, של רקדנים, מתופפים (בחורים צעירים חצי ערומים ומבהיקים מזיעה...), נערות עם נרות ופסל של אלה שאני לא זוכרת את שמה.
כשהגענו למקדש האזור היה מקושט והתקבצו בחוץ מאות אנשים. התכבדנו במין דייסת אורז עם חלב קוקוס, ציפורן והל שהייתה דווקא לא רעה (קצת הזכירה לנו משקה שטעמנו במדוראי ברחוב: חלב שעשוי מגרעיני כותנה!).
בעודנו עומדות עם החוגגים ליד המקדש, נשמע בערך שני מטר מאיתנו פיצוץ אדיר, ומיד בעקבותיו צרחת אימים של ענת. התברר שמשהו ניסה להעיף זיקוקים ולא כל כך הצליח. לא נראה לי שחוקי הבטיחות נאכפים כאן... אגב, למפעילי הזיקוקים שלום, אני יודעת את זה כי לאחר כמה נסיונות כושלים הם בכל זאת הצליחו להרים מופע די מרהיב של זיקוקים. לענת נרשם עוד אחד מה"כמעט קיבלתי התקף לב" שלה, לא לגמרי ברור מה מצב עור התוף שלי. היה מדהים!
הבוקר השכמנו קום כדי לעלות על הלוקל באס לקומילי. באבו המקסים דאג לקחת אותנו לתחנת האוטובוס ולמרות מחאותינו חיכה איתנו עד שיגיע האוטובוס הנכון ונעלה עליו! אין כמו באבו!
במהלך הנסיעה הנוף התחלף ממטעי התה לחלקים של ג'ונגל וביניהם חלקות של בננות, פפאיות, גפנים, תבלינים ועד גידולים שלא הכרנו.
בין החלקות מפוזרים בתים פרטיים מתוקים להפליא, מלונות וגסט האוסים קטנים וכנסיות בלי סוף(הרבה מתושבי קרלה הם נוצרים).
הגענו לגסט האוס השווה שהזמנו בקומילי
והחלטנו לחגוג עם מסאז' לכל אחת- חוויה שאפשר לסכם בתור מוזרה למדי.. כל אחת מאיתנו נכנסה לחדר מטונף למדי והתבקשה להתפשט. המסאז' התחיל בישיבה על כיסא פלסטיק קטן בעיקר בראש, ולאחר כמה דקות התבקשתי לשכב על מיטת טיפולים צרה למדי. הבעיה הייתה שהמיטה עשויה ממין לינוליאום חלקלק (מלוכלך כבר הזכרתי?) ובשילוב עם כמויות השמן שנשפכו עלי היה די מסובך להחזיק את הידיים מלהחליק הצידה. מצאתי את עצמי נאבקת לא להחליק מה שבהגדרה נוגד את ההרפיה הנדרשת לצורך מסאז', שלעצמו היה לא רע. לאחר כשעה הובלתי אחר כבוד למה שהמסאז'יסטית כינתה "אמבט אדים"- התבקשתי להיכנס לתוך מיכל פלסטיק שחור שרק הראש מבצבץ מלמעלה ולהתבשל בתוך אדים. לאחר רבע שעה יצאתי וחזרתי למיטה עליה נמרחתי במסיכת פנים מחומר בלתי מזוהה. לסיום היא ניסתה לנגב מעלי ללא הצלחה מרובה את כמויות השמן הבלתי מוגבלות שהיו עלי בעזרת מטלית לא נקיה במיוחד ומים (קרים) . כמו שאמרתי-חוויה מוזרה. קינחנו את היום בקצת קניות (בגדים, מה חשבתם?) ובארוחת ערב באחת ממסעדות התיירים הפעם .
אתמול בבוקר הזמנו ריקשה עם הנהג ראג'ה לכל היום, ליסוע איתו ל- sightseeing באיזור. היום התחיל קצת מוזר, עברנו בין נקודות תצפית שונות, בכולם המוני תיירים הודים עומדים ומצטלמים וראג'ה מאיץ בנו כל הזמן :
Take foto, take foto תוך שהוא מעמיד אותנו בתנוחות צילום..ממש מלכודת תיירים טיפוסית. אבל ככל שטיפסנו בהר, הנופים והמראות חיפו על התחושה המוזרה, מה גם שראג'ה שלנו באמת השתדל וגם הצליח לצלם תמונות יפות בסופו של דבר.
משפחת לירון, זה מזכיר לכם את השלטים בניו זילנד שמזהירים לא לדרוס קיווי?
בכל זאת ראג'ה הצליח בסוף למצוא לנו משפחת קופים ואפילו סנאי ענק ומרהיב ביופיו (במיוחד בשבילך, מרבי).
בדיוק נגמרה לי הבטריה במצלמה אז ביקשתי מראג'ה שיצלם את הסנאי ויעביר לי בוואטס אפ, אז הוא שלח לי גם תמונות שלו ושל נמר ופילים כדי שאוכל להשוויץ שכאילו ראיתי...
חזרנו מהטיול לגסט האוס כדי לאסוף מבאבו, המארח שלנו כרטיסים לשתי הופעות שהוא הבטיח לארגן לנו ורצנו למופע.
המופעים התקיימו באולם מוזר במרכז הכפר,משהו כמו מבנה תעשייתי שסידרו בו במה וספסלים עם הנדסת אנוש משנות הארבעים, עם אקוסטיקה מזעזעת.
זוכרים את המופע הקטקלי שראינו במהבליפורם? אז משום מה השתכנענו לראות שוב מופע כזה מתוך תקווה שתשתפר דעתינו על ריקוד התיאטרון המוזר הזה. אז זהו שלא ממש.
המופע השני היה מופע של אמניות לחימה שונות והיה הרבה יותר מוצלח.
לאחר סיום המופעים הזמין אותנו באבו, בעל הגסט האוס להצטרף אליו לפסטיבל שמתקיים במקדש למטה בכפר. מצאנו את עצמינו בתוך תהלוכה מדהימה, של רקדנים, מתופפים (בחורים צעירים חצי ערומים ומבהיקים מזיעה...), נערות עם נרות ופסל של אלה שאני לא זוכרת את שמה.
כשהגענו למקדש האזור היה מקושט והתקבצו בחוץ מאות אנשים. התכבדנו במין דייסת אורז עם חלב קוקוס, ציפורן והל שהייתה דווקא לא רעה (קצת הזכירה לנו משקה שטעמנו במדוראי ברחוב: חלב שעשוי מגרעיני כותנה!).
בעודנו עומדות עם החוגגים ליד המקדש, נשמע בערך שני מטר מאיתנו פיצוץ אדיר, ומיד בעקבותיו צרחת אימים של ענת. התברר שמשהו ניסה להעיף זיקוקים ולא כל כך הצליח. לא נראה לי שחוקי הבטיחות נאכפים כאן... אגב, למפעילי הזיקוקים שלום, אני יודעת את זה כי לאחר כמה נסיונות כושלים הם בכל זאת הצליחו להרים מופע די מרהיב של זיקוקים. לענת נרשם עוד אחד מה"כמעט קיבלתי התקף לב" שלה, לא לגמרי ברור מה מצב עור התוף שלי. היה מדהים!
הבוקר השכמנו קום כדי לעלות על הלוקל באס לקומילי. באבו המקסים דאג לקחת אותנו לתחנת האוטובוס ולמרות מחאותינו חיכה איתנו עד שיגיע האוטובוס הנכון ונעלה עליו! אין כמו באבו!
במהלך הנסיעה הנוף התחלף ממטעי התה לחלקים של ג'ונגל וביניהם חלקות של בננות, פפאיות, גפנים, תבלינים ועד גידולים שלא הכרנו.
הגענו לגסט האוס השווה שהזמנו בקומילי
תגובות
הוסף רשומת תגובה