מתחילות להתמקם בהודו

התחלנו את היום בארוחת בוקר אצלינו במרפסת הגסט האוס (ראג'לקשמי), ענת ביצה ודיסת קוואקר ואני ארוחת בוקר הודית שכללה דוסה(מין בליצ'ס די חסר טעם שלידו רוטב חריף עם קוקוס)-נו, אכלתי דברים טעימים מזה בחיי.
לקחנו נהג ריקשה שלקח אותנו לסיור בכל אתרי התירות של מהבליפורם. כמובן שהנהג מיד שכנע אותנו לקחת גם מדריך (כולם צריכים להתפרנס ,לא?) מהלך שהסתבר כחכם ביותר. התחלנו את הסיור בחמשת מקדשי הראטה,

ענת באחד המקדשים

משם לקיר שבו מגולפות דמויות האלים, ואחר כך לכדור החמאה של וישנו

, ולמקדש החוף.
לפחות למדנו מהמדריך כמה דברים על האלים ההודים:
 ברהמה הוא האל הבורא והיוצר ובת זוגו היא סראווסי אלת הידע והאמנויות.
 וישנו, האל ההורס והבורא מחדש נשוי ללקשמי אלת השפע והפרנסה.
, שיווא, האל המשמר את הבריאה  ובת זוגו פרוותי.
לא נמלטנו כמובן מהסיר במלכודות התירים ההודות הטיפוסיות: חנות מזכרות ממשלתית בה ענת רכשה אחר כבוד ציור מיניאטורי על משי, ובית מלאכה של פסל באבן שבו רכשתי לי פסל קטן של גנש, האל בעל ראש הפיל.

לפתע הנהג שלנו הפך חסר סבלנות והאיץ בנו לסיים את הסיור. בעודנו מנסת לפרוט כסף כדי לשלם לו, פתאום מתבררת הסיבה-יש לו כבר לקוחות חדשים שמחכים לסיבוב נוסף.. כבר אמרנו שכולם צריכים להתפרנס ,לא? בארוחת הצהריים ענת החליטה להתחיל להתרגל לחריף  וטעמה רבע כפית מהרוטב החריף שלי-יש סיכוי שעד סוף הטיול נשלים את המהלך ונגיע לאכול מנה שלמה? עוד נראה...בהמשך היום הסתובבנו לנו בעיר,

נראה מי מנחש איזה טוסטוס יוצא דופן?

התנסינו בכמה מאכלי רחוב, ואתגרנו את זכרוננו לגבי מה שלמדנו מהמדריך. קינחנו בעוד מופע בפסטיבל הריקודים, שאי אפשר להגיד שהוא שיפר את דעתינו על הריקודים ההודים מאתמול...
מחר אנחנו נוסעות לפונדיצ'רי, לא תאמינו אבל החלטנו לאתגר את עצמינו בלוקל באס (אוטובוס של הודים אסלים, כי אוטובוס תיירים זה לחלשים...). כנראה שיהיה לא קל, רשמים בהמשך