פורט קוצ'י: פגישות ופרידות

אני יושבת בבית קפה לארוחת בוקר ראשונה לבד, אחרי הפרידה מענת, ומנסה להתרגל לחלק האחרון והמאתגר במסע הזה- שבוע שלם לבד! מנסה לסכם את ארבעת הימים המרגשים, מטלטלים, יפים וכייפים שעברנו בקוצ'י.
ביום רביעי קמנו באיזי, אכלנו ארוחת בוקר על הגג של הגסט האוס ובילינו כמה שעות של "ריגשי" (קוראי הבלוג הנאמנים כבר יודעים שאני לא אשתף בפרטים, אני רק יכולה להרגיע- נראה לי שהחברות הזאת היא כבר עד הסוף. של החיים, לא של הטיול..). אחר הצהריים יצאנו לסיבוב על החוף, תיירותי אבל נחמד ממש. צפינו בדייגים מושכים את רשתות הדייגים הסיניות: מין מתקן ענק, קצת מזכיר את מבני הענק מסנדות במחנה קיץ של הצופים, שמחוברת לו רשת גדולה שמשקיעים במים, וכאשר מוציאים אותו נלכדים בו גם דגים בין השרצים והלכלוכים.

על החוף יש דוכנים שבהם מוכרים את הדגים וכל השאר, וגם כמובן מליון מזכרות, בגדים ותכשיטים.
פורט קוצ'י, האזור שבו אנחנו נמצאות הוא מעין לשון יבשה שממוקמת בין הים הפתוח ל"בק ווטר", מרוכזות בו רוב האטרקציות התיירותיות בעיר וכן מליון מלונות וגסט האוסים, מסעדות, חנויות בלי סוף ריקשות. תיירותי מאוד אבל נחמד בהחלט. אנחנו עוברות בדרך ליד "דאל רוטי" המסעדה שהומלצה לנו אתמול, היא שוב סגורה אבל נפתחת בעוד שעה. אנחנו קופצות להתרעננות בגסט האוס וחוזרות לאכול בערב. טעים אבל קצת פלצני וכבד... בלילה ענת בשיא ההתרגשות- מחר היא פוגשת את תום ועידו אחרי שלושה חודשים שלא התראו!
ביום חמישי אחרי ארוחת בוקר אנחנו הולכות לצד השני של פורט קוצ'י, לכיוון שוק התבלינים והרובע היהודי. רחוב ארוך, קצת מזכיר שוק סיטונאי, מלא מחסנים מלאים בשקים של אורז, קטניות ותבלינים, ביניהם גם חנויות תבלינים ובשמים. אנחנו נכנסות לבית קפה של אחד ממלונות הפאר של המקום כדי לשתות מיץ אננס ולהרגיש עשירות לרגע...
נכנסות לחצר שבה מייבשים ג'ינג'ר, בתוך אולם סמוך יש כמה בחורות שממינות את הג'ינג'ר לפי גדלים: הן שופכות את הג'ינג'ר היבש לנפה גדולה ומנערות אותה, הקטנים נופלים לערמה אחת ואת הגדולים זורקים לערמה אחרת. תמורת כמה רופים אנחנו משתתפות בתהליך המיון.

בסמטה אחרת אנחנו מוצאות את עצמינו בתוך כוך קטן שבו כמה נשים מייצרות נרות.

אנחנו ממשיכות לכיוון בית הכנסת, בדרך נכנסות לארמון ההולנדי שהוא בעצם הארמון של המהרג'ות ששופץ ע"י ההולנדים. כל הקירות של המבנה מכוסות בפרסקות יפהפיות, יש במקום מוזיאון שמספר על החיים בארמון.
ככל שמתקרבים לאזור של בית הכנסת הרחוב מתמלא בחנויות תיירותיות, בגדים, תכשיטים, שטיחים ומה לא. קצת מזכיר את השוק בעיר העתיקה בירושלים, רק יותר צבעוני.
רגע לפני שאנחנו נכנסות לבית הכנסת, ענת מקבלת את שיחת הטלפון המיוחלת מתום:אמא, איפה אתן, הגענו לגסט האוס! היא מסכמת איתה שהם יקחו ריקשה ויגיעו אלינו. אני מחליטה להכנס לבית הכנסת עד שיגיעו, ענת מפחדת שתחמיץ את הרגע ונשארת לחכות בחוץ. בית הכנסת נחמד, כבר בקושי פעיל כי נשארו בפורט קוצ'י רק חמישה יהודים מבוגרים מאוד, רק בחגים הם לפעמים מצליחים לגייס מניין לתפילה, אבל הוא מהווה מוקד תיירות עיקרי ונורא מצחיק לשמוע מסביב את המדריכים ההודים מסבירים לתיירים על המנהגים היהודיים. כשאני יוצאת מדווחים לי כל המוכרים בחנויות בסביבה שהחברה שלי מחפשת אותי. אני פוגשת את ענת ואנחנו מסבירות להם שהיא מחפשת את הבת שלה, לא אותי. ענת פוסעת מצד לצד של הסמטה בתקווה לאתר את תום, ויחד איתה גם אני  עם המצלמה של הטלפון בהיכון, וחצי מהמוכרים ברחוב. אחרי עוד חמש דקות אחד מהם מאתר את תום בקצה הסמטה, וכולם נושמים לרווחה.

אנחנו יושבים ארבעתינו לארוחת צהריים ארוכה במסעדה סמוכה ומחליפים חוויות. לאחר כשעתיים עידו מציין שעד כמה שזה נשמע מוזר, זה מרגיש לגמרי טבעי ... ממש ככה! שארית היום עוברת בעיקר באוכל וחברה טובה.
ביום שישי אחרי ארוחת בוקר משותפת, אני נפרדת מהחבורה לכמה שעות כדי לארגן לי את הנסיעה למייסור, להזמין גסט האוס וכו'. ענת ביחד עם תום ועידו הולכים לחוף הרשתות הסיניות. בצהריים הם אוספים אותי עם הרקשה לבקר במכבסה העירונית. תאים קטנים שבכל אחד מהם יש אגן מים וכמובן- אבן להרבצת הכביסה.

 על חבלים בחוץ אנחנו מאתרים את הבגדים של עידו ותום ששלחו לכביסה בגסט האוס אתמול!

 אחר הצהריים אנחנו לוקחים את המעבורת לעיר, יש שם פסטיבל גדול השבוע במקדש של האל שיווא.

חוזרים לפורט קוצ'י ולמסעדת הדגים המפנקת של הערב הראשון (אוקינוס) .לארוחת יום שישי ופרידה!
זהו. הבוקר קמנו מוקדם לקפה ופרידה אחרונה, וכל השלישיה עלתה על מונית ליעד הבא: מונרו איילנד. אני יוצאת מכאן בעוד שעה לשדה התעופה בקוצ'י, טיסה לבנגלור ומשם עוד אוטובוס של 4שעות למייסור.
קצת מתרגשת, קצת חוששת, מקווה שתהיה לי חוויה טובה בשבוע הזה, נחיה ונראה.
המשך יבוא...