בשדה התעופה
הנה אנחנו
יומיים במדוראי
אתמול הגענו למדוראי, (בלוקל, ברור שבלוקל), ויצאנו להסתובב בעיר, לכיוון המקדש הגדול מיקאשי של שיווה ופרוותי. גם מדוראי היא עיר הודית גדולה וסואנת. ממשיכות להתנסות ולאתגר את עצמינו במאכלים שונים ומשונים. נכנסנו למקדש בין מאות ההודים שנכנסו איתנו ומצאנו מדריך שידריך אותנו בנבכי המקדש. מסתבר שבשעה 21.30 יש כל יום טקס שבו מוציאים את שיווה מהמקדש שלו ומביאים אותו למקדשה של פרוותי להתייחד איתה בלילה. הגיוני ,לא? ב 5.30 בבוקר יש טקס בו מחזירים את שיווה למקומו אבל עליו החלטנו לוותר מסיבות מובנות. יצאנו להסתובב שוב, ומצאנו כל מיני מכשירים מעניינים, פרס מובטח למי שמזהה מה זה מה ולאכול במסעדת מזון מהיר של משפחות הודיות. הסידור הוא שאתה משלם, מקבל פתק עם מה שהזמנת, מקבל את האוכל, אוכל בזריזות והולך. אנחנו כמובן התיישבנו שם, כל פעם הזמנו עוד משהו (הלך על הדיאטה של חורחה -הגורו של ענת...), ותוך כדי ניהלנו שיחה ערה עם תיירים הודיים שישבו לידינו. אחרי שישבנו שם מעל שעה התחלנו להרגיש שהמלצרים מתחילים לאבד את הסבלנות, הם לא ממש מכירים את האופציה של להשת...
תגובות
הוסף רשומת תגובה