לוקל, בכל זאת לא כל כך קל...
יום לא פשוט עבר עלינו אתמול.
לאחר ארוחת בוקר וקרב אבוד עם ה ATM (מסתבר שהעסק הזה של הוצאת מזומן מהקיר לא כל כך פשוט בהודו), עוד הספקנו לעלות לגג של אחד המלונות ולשתות קפה מול הנוף של העיר ושמנו פעמינו לתחנה המרכזית כדי לעלות על לוקל באס למונאר. עלינו על הלוקל שהיה די עמוס אבל לשמחתינו מצאנו מקומות ישיבה והתחלנו בנסיעה שלפי מה שהבנו מהכרטיסן והנוסעים לידינו אמורה לקחת בערך 2.5-3 שעות. לאחר כשעתיים נסיעה פתאום הכרטיסן מסמן לנו לרדת ולעבור לאוטובוס אחר . הבעיה שהלוקל הזה מלא נוסעים ואנחנו צריכות להעביר את שארית הנסיעה (4 שעות) בעמידה! ככל שהתקדמנו הלוקל התחיל לטפס בכביש מפותל ביותר במעלה ההר, תוך כדי שאנחנו נזרקות מצד לצד, בקושי מצליחות להחזיק את עצמינו מליפול על שאר הנוסעים לידינו. אתם יכולים רק לתאר לעצמיכם את מצבינו אחרי כמה שעות. רק לקראת סוף הנסיעה התחילו לרדת אנשים והצלחנו למצוא לנו מקום ישיבה. הגענו למונאר כבר קרוב לחשכה רק בשביל לגלות שמקום הלינה שהזמנו מראש נמצא 12ק"מ ממונאר, כמובן בדרך שממנה באנו. לקחנו ריקשה למקום שדמיינו כבית עם גינה או לפחות מרפסת לנוף, ומצאנו את עצמינו בחזית של חנות מכולת. בעל הבית הכניס אותנו למעין מסדרון אחרי החנות רק בשביל לספר לנו שבעצם החדר בשיפוצים, אבל לא לדאוג, הוא כבר ידאג לנו למקום אחר... אבל הוא גם מדריך, ויוכל לקחת אותנו לטרק קצר בסביבה אם נרצה, בחצי מחיר ממה שיקחו מאיתנו ב"עיר", רק 750 רופי לכל אחת..החלטנו לא להתחייב, וביקשנו שיביא אותנו למקום החלופי, שהסתבר כסביר, אבל בטח לא התמונה הפסטורלית שהיתה לנו בראש. כמו שכבר אמרנו-יום לא פשוט(וגם ללא תמונות).
הבוקר החלטנו להסתובב בסביבה באופן עצמאי בין מטעי התה באזור.
נופים מקסימים ופסטורלים מצד אחד, ועבודת פרך של הקוטפים והקוטפות בעיקר מצד שני.
אחר הצהריים חזרנו למרכז מונאר, כדי לאכול, להוציא כסף ולברר לגבי הדרכות וטרקים . כמובן שמצאנו מדריך מומלץ, ב600 רופי... חזרנו לגסט האוס לארוחת ערב עם שאר הדיירים במקום: משפחה שוודית נחמדה עם שני ילדים וזוג שוויצרי פחות נחמד.
מחר אנחנו אמורות לצאת לטרק כבר בשש וחצי בבוקר מתוך תקווה לראות קצת חיות בר.
לילה טוב.
לאחר ארוחת בוקר וקרב אבוד עם ה ATM (מסתבר שהעסק הזה של הוצאת מזומן מהקיר לא כל כך פשוט בהודו), עוד הספקנו לעלות לגג של אחד המלונות ולשתות קפה מול הנוף של העיר ושמנו פעמינו לתחנה המרכזית כדי לעלות על לוקל באס למונאר. עלינו על הלוקל שהיה די עמוס אבל לשמחתינו מצאנו מקומות ישיבה והתחלנו בנסיעה שלפי מה שהבנו מהכרטיסן והנוסעים לידינו אמורה לקחת בערך 2.5-3 שעות. לאחר כשעתיים נסיעה פתאום הכרטיסן מסמן לנו לרדת ולעבור לאוטובוס אחר . הבעיה שהלוקל הזה מלא נוסעים ואנחנו צריכות להעביר את שארית הנסיעה (4 שעות) בעמידה! ככל שהתקדמנו הלוקל התחיל לטפס בכביש מפותל ביותר במעלה ההר, תוך כדי שאנחנו נזרקות מצד לצד, בקושי מצליחות להחזיק את עצמינו מליפול על שאר הנוסעים לידינו. אתם יכולים רק לתאר לעצמיכם את מצבינו אחרי כמה שעות. רק לקראת סוף הנסיעה התחילו לרדת אנשים והצלחנו למצוא לנו מקום ישיבה. הגענו למונאר כבר קרוב לחשכה רק בשביל לגלות שמקום הלינה שהזמנו מראש נמצא 12ק"מ ממונאר, כמובן בדרך שממנה באנו. לקחנו ריקשה למקום שדמיינו כבית עם גינה או לפחות מרפסת לנוף, ומצאנו את עצמינו בחזית של חנות מכולת. בעל הבית הכניס אותנו למעין מסדרון אחרי החנות רק בשביל לספר לנו שבעצם החדר בשיפוצים, אבל לא לדאוג, הוא כבר ידאג לנו למקום אחר... אבל הוא גם מדריך, ויוכל לקחת אותנו לטרק קצר בסביבה אם נרצה, בחצי מחיר ממה שיקחו מאיתנו ב"עיר", רק 750 רופי לכל אחת..החלטנו לא להתחייב, וביקשנו שיביא אותנו למקום החלופי, שהסתבר כסביר, אבל בטח לא התמונה הפסטורלית שהיתה לנו בראש. כמו שכבר אמרנו-יום לא פשוט(וגם ללא תמונות).
הבוקר החלטנו להסתובב בסביבה באופן עצמאי בין מטעי התה באזור.
אחר הצהריים חזרנו למרכז מונאר, כדי לאכול, להוציא כסף ולברר לגבי הדרכות וטרקים . כמובן שמצאנו מדריך מומלץ, ב600 רופי... חזרנו לגסט האוס לארוחת ערב עם שאר הדיירים במקום: משפחה שוודית נחמדה עם שני ילדים וזוג שוויצרי פחות נחמד.
מחר אנחנו אמורות לצאת לטרק כבר בשש וחצי בבוקר מתוך תקווה לראות קצת חיות בר.
לילה טוב.
הכל חוויות וזאת הודו במיטבה
השבמחקנראה מקום מקסים! אם לא נסעתם בלוקל וקיפצתן מצד לצד כמה שעות טובות.. סימן שלא הייתן בהודו.... זהו! עכשיו אפשר לעבור לדלוקס בס.
השבמחק