7.1.18 לוקל- דווקא די קל

לא תאמינו, אנחנו שוב בלוקל באס!
 נראה לי שהשתחרר השד מהבקבוק, ענת כבר לא יכולה לשמוע על אופציות אחרות! כל לוקל שהיא רואה היא קופצת עליו!
נפרדנו אתמול ממהבליפורם המתוקה, לא לפני ששמנו לב לעובדה מעניינת: 80% מהתיירים סביבנו הם בגיל   שבקלות יכולים להשתלב במועדון פיס. מה  שאומר  שכמה שלא תברח מהעבודה –היא כנראה תרדוף אחריך. 
לאן נעלמו כל הישראלים אחרי צבא? לפחות זה מאפשר לנו להשתחרר מהדימוי של סבתא מרים (אמא של ענת) ששאלה: מה יש לשתי זקנות כמוכם לעשות בהודו? 

ענת בטיול של מועדון גיל הזהב..

כמובן שלכבוד ההחלטה האמיצה שלנו לקחת לוקל, יש שביתה של חברת האוטובוס הממשלתית ,מה שגרם לנו  לחכות יותר משעה עד שהגיע הלוקל המיוחל, וכאשר הגיע אחד שסוף סוף עצר- לא היה מקום להכניס בו סיכה. בהודו כמו בהודו, כשנדמה לך שאין מקום, אפשר להצטופף עוד יותר..נדחקנו פנימה, שתי ישראליות לא קטנות במיוחד, עוד תיירת אמריקאית , 3 תרמילים ענקיים ועוד כמה הודים, בעמידה כמובן... מזל שבגלל הצפיפות אין סיכוי ליפול, כי הנהג כמו כל נהגי הודו נסע במהירות תוך כדי צפצוף תמידי בצופר כמובן. מזל שהעברנו את הזמן בשיחה ערה עם האמריקאית"בחורה" בת 68 שמטיילת לבדה 7שבועות בהודו.. פתאום הטיול שלנו מקבל פרופורציה אחרת..

בתוך הלוקל

.

 הגענו לפונדיצ'רי אחר הצהריים , ויצאנו להסתובב. לאחר מלחמה עם כמה כספומטים שנגמרה בניצחון (ענת) מפוקפק (חניק) ושוטטות לא קצרה

בטיילת, בפונדיצ'רי

התיישבנו לאכול במסעדה של מלון שמשקיפה על הרחוב. בעודנו מחכות למנות שהזמנו 
(כל מי שהיה בהודו יודע כמה זמן זה לוקח) ,נעמד ברחוב ממולנו רוכל עם דוכן נייד של אוכל רחוב. מצאנו את עצמינו מהופנטות לכל עבודות ההכנה של בדוכן, ורק מחכות לגמור לאכול במסעדה כדי לרדת ולאכול אצלו.  אגב, הסירים והמחבתות שלו היו מתקבלים אפילו במטבח של משפחת פרסמן, הם נצצו מניקיון. בדרך חזרה למלון הצלחנו עוד להתברבר איזה שעה עד שנשברנו ולקחנו ריקשה שתביא אותנו בשלום. איתן , אל תהרוג אותי, זה עלה רק 100 רופי( 6 ₪) .הבוקר החלטנו לוותר על ביקור באשרם ובאורוויל (התיישבות בינלאומית על פי עקרונות של שיתוף , שלום אחווה וכדומה) כי רצינו לחסוך מכל האופטימיים את הציניות שלנו, והחלטנו להמשיך לטריצ'י.
אתם זוכרים את שביתה מאתמול? אז היא לא נגמרה.. התכוונו לנסוע באוטובוס ישיר, שאפשר לקנות  אליו כרטיסים מראש, ואמור לקחת שעתיים וחצי. אממה- יש שביתה. אז צריך לקחת לוקל לוילפורם (שעה וחצי) , משם רכבת או אוטובוס נוסף שלוקח עוד איזה 4-6 שעות... ניסיתי להעלו בעדינות את האופציה לקחת מונית עם נהג- אבל מפלצת הלוקלים (ענת) קפצה עלי "מה פתאום, בשביל מה ניסע בלוקל.."  עלינו על האוטובוס עוד לפני שהתמלא, תפסנו ספסל של שלושה לנו ולתרמיליםוכמעט נזרקנו החוצה ע"י הכרטיסן המפחיד. הבטחנו לו שנשלם 3 כרטיסים ונשארנו לשבת. 

  הלוקל השני כבר היה חצי ריק ואפילו הצלחנו לישון קצת...

שום דבר לא ימחוק לנו את החיוך מהפרצוף!